הדס מהרבן

אבל לא תמיד הייתי מחוברת לספורט.

בגיל 28 קרתה תפנית בחיים שלי, אבא שלי החמוד החליט שהוא מסיים את השהות שלו כאן בעולם הזה, יעני, התאבד במילים אחרות. ומשם הכל התחיל.

אמא שלי לא רצתה שאפול לעצב, אז דחפה אותי לבוא להתאמן איתה ואיכשהו זה צלח.

מצאתי את עצמי הולכת לסטודיו ומתמידה בשלושה אימוני כוח בשבוע, ואפילו הפסקתי לעשן.

נכנסת לזון משל עצמי, כמו מדיטציה. בעצם, למה כמו?

​

אחרי שנה של התמדה באימונים שעשו לי כל כך טוב החלטתי שבא לי להעביר את כל הטוב הזה הלאה וקיבלתי החלטה לצאת לקורס מאמנות כושר, סיימתי את הקורס בגאווה גדולה ונכנסתי לעבוד בתחום.

לצערי הרב, נחשפתי למאחורי הקלעים של הסטודיו הראשון שבו עבדתי ובלשון המעטה, לא כל כך אהבתי את מה שראיתי.

הכל שם סבב סביב הנראות- התעסקות יתר במשקל, מה נכנס או לא נכנס לי לפה, כמה ס"מ ירדתי בהיקפים, למי יש את הישבן הכי שווה, בקיצור... הבנתן את הקטע. 

כל מה שהיה חשוב לבעלים ולמאמנים זה איך המתאמנות/ים יראו וזהו.

ידעתי שאני לא במקום שאני אמורה ורוצה להיות בו.

נוצר לי חוסר ביטחון מטורף,  החלטתי לעזוב את אותו הסטודיו וישבתי בבית במשך שנה עם פחד לאמן,

חשבתי לעצמי ״איזו מתאמנת תרצה מאמנת שלא מתעסקת בתזונה?״ זה ישב עליי כל כך חזק שלא הצלחתי לנתק את האמונה המגבילה הזאת ופשוט לא אימנתי!

​

במשך הזמן היו לי כל מיני תהיות, הרהורים ומחשבות,

ולאט לאט זה הכה בי-

את חולה? תלכי לרופא! 

את רוצה לרדת במשקל? לכי לתזנואית קלינית מוסמכת!

משוואה ממש ממש פשוטה.

את רוצה להתחזק? לכי למאמנת כושר!

אז מי שרוצה להתחזק - באה אליי. 

​

לאט לאט פרצתי את  המחסום והתחלתי לאמן. רק לאמן.

ומאז, מזה 5 שנים שאני מאמנת בלי שיטנס של פיטנס, כשהאג'נדה שמנחה אותי היא ההבנה שאימונים = הבריאות שלנו- פיזית ונפשית!

אני עוזרת לנשים להיות חזקות ובריאות,

זה פשוט הפך להיות הרבה יותר הגיוני.
נותן משמעות אחרת והופך את זה לכיף. 
וגם על כיף יש לי מה להגיד, כי החיים הם לא שחור לבן. 
אבל זה לא יכול להיכנס לדף הזה אז פשוט תקליקי כאן ונדבר על כל השאר.

​

​